״לא רגעי שנת טבע״ הוא שיר מסוג סונטה, שכולל ארבעה בתים. שני הבתים הראשונים מתארים בעיה, ובכל בית יש חריזה לסירוגין. שני הבתים האחרונים כוללים פתרון לבעיה, ויש בהם שלוש שורות, וגם הם חורזים. החריזה ההדוקה והמבנה הנוקשה נבחרו על ידי המשורר לתאר דווקא סערת רגשות ומצב נפשי קשה.